חוק איסור הלבנת הון נחקק בשנת 2000 במטרה ליישר את מדינת ישראל בקו אחד עם החקיקה של שאר המדינות המובילות במערב בתחום זה. בכך, הסדיר המחוקק את הפרצות אשר היו קיימות בדין הישראלי עובר לחקיקת החוק, אותן פרצות אשר הפכו את ישראל "לגן עדן" למלביני הון. יחד עם זאת, ואף על פי שאין מחלוקת בנוגע לחשיבותו של החוק, יצר החוק החדש מתח והתנגשות בין כמה וכמה זכויות יסוד חוקתיות ביניהן זכות הקניין והזכות לפרטיות.
העיקרון המנחה של החוק הינו כי הרשויות "רודפות אחרי הכסף". כלומר, יש ענישה על העבירה עצמה וענישה גם על השימוש ברווחים שנובעים מהעבירה, לכל המעורבים בדבר. למשל, החוק קובע כי מי שמסתיר או מסייע בהסתרתו של רווח שמקורו בעבירה, עובר על החוק ודינו עד 10 שנות מאסר. החוק גם קובע כי כל מי שמבצע פעולה ברכוש מולבן ביודעין- דינו עד 7 שנות מאסר (למשל אדם שירש כסף ויודע או חושד שמקור הכסף בעבירה ומסייע בהסתרת העבירה).
נשאלת השאלה מה קורה מקום בו פלוני יורש את כספו של אלמוני כאשר פלוני חושד שאלמוני התחמק מתשלום מס הכנסה. האם במצב דברים זה ניתן לראות בפלוני כמי שעבר על הוראות החוק?? ובכן התשובה לשאלה זו היא שלילית. החוק מבחין בין עבירות מקור לעבירות שאינן עבירות מקור. עבירות המקור הן למשל: סחר בסמים, סחר בנשים, הימורים אסורים, שימוש במידע פנים בני"ע, שוחד, גניבת רכב, זיוף חשבוניות, הפרת זכויות יוצרים ועוד. עבירות מס אינן נמנות על עבירות המקור ולכן אם קיבלת בירושה כסף אשר אתה חושד שלא שולם מס הכנסה בגינו- אינך עובר על החוק. יחד עם זאת, אם קיים בליבך חשד כי המוריש זייף חשבוניות, או רשם חשבוניות פיקטיביות, אזי ניתן גם לראותך כמי שעבר על החוק.
הרשות לאיסור הלבנת הון מנתחת מידע פיננסי ואוספת מידע מספקי מידע שונים כגון: משטרה, בנקים, חברות אשראי, חברות ביטוח, נותני שירותי מטבע, מנהלי תיקים, חברות מידע פיננסי למיניהן ואף מרשויות מסוגה בעולם. על סמך תסמינים שונים מנסים ברשות לגלות אם הדרך שבה מנוהל הרכוש מצביע על הלבנת הון. אם עולה החשד כי נעברת עבירה, מעבירה הרשות את המידע למשטרה שמחליטה אם לפתוח בחקירה אם לאו. הדיווח לרשות הוא חשוב ולכן מי שמשבש את הדיווחים לרשות מבצע עבירה פלילית. לדוגמא: אם אדם פותח חשבון בבנק על שם גיסו על מנת שיוכל להתחמק ממס, הוא עובר על החוק. אם פקיד הבנק ידע על כך- גם הוא עובר על החוק.
על- פי הצעת חוק חדשה לא יהיה כמעט גוף שלא יחויב לתת לרשות לאיסור הלבנת הון מידע. הרעיון הוא שתהיה ניידות של מידע מהרשות לגופים רבים לרבות חוקרי מצ"ח, מע"מ, מס הכנסה וכו' והמידע יזרום בין הרשויות לבין עצמן באופן שוטף. הבעיה העיקרית העולה מהצעת החוק החדשה היא כי מדובר במידע רגיש מאוד שהרשות ויתר גופי המידע יקבלו על אזרחים, אשר ברובו הוא לגיטימי לחלוטין אשר אינו מעיד, לכאורה, על עבירה כלשהי. מאחר ורוב המידע מגיע כתוצאה מפרמטרים לגיטימיים, יש כמובן פגיעה קשה בפרטיות ובזכות הקניין מאחר והגופים הללו מקבלים פרטים על פעולות ו/או עסקאות של אנשים אשר אין בהן בכדי להעיד על ביצוע עבירה כלשהי. מובן כי אם בזכות המידע שעבר בין הגופים הורשע האדם בעבירת הלבנת הון, אזי המעשה "הוכשר" רטרואקטיבית. אך מה אם כלל לא נפתח תיק והמידע נשאר במחשבי הרשויות לשימושים עתידיים על לא עוול בכפו של בעל המידע?
הדיווחים המגיעים לרשות לאיסור הלבנת הון הם משני סוגים. דיווח אוטומטי ודיווח על פעולות בלתי רגילות. דיווח אוטומטי הוא לדוגמה דיווח שמעביר בנק לרשות להלבנת הון על כל פעולה בסכום של מיליון ₪ ו/או על כל פעולה במזומן בסכום העולה על 50,000 ₪. דיווח על פעולות בלתי רגילות מתרחש, למשל, במקרים בהן הפעולות לא אופייניות לפרופיל העסקי של הלקוח לדוגמא, הרבה בעלים לחשבון, להרבה אנשים יש מפתחות לכספת, פעולות של פיצול (כל פעם מפקידים קצת) וכד'. בעניין זה יש לציין כי עובדי הבנקים צריכים לדווח גם כאשר הפעילות קרובה לדיווח האוטומטי למשל אם אדם מסוים מפקיד כמה פעמים 49,000 ₪.
באופן עקרוני המידע שמועבר לרשות אינו בשימוש אלא אם יש חשד לביצוע עבירה. המשמעות היא כי לא בודקים כל פעולה ופעולה, אך אם עולה חשד אזי בודקים רטרואקטיבית. החוק מציב את עובדי הגופים הפיננסיים בבעיה כי הם לא ששים לדווח על לקוחותיהם לרשויות. יחד עם זאת אם המוסדות הללו לא יקיימו את החוק הם ימצאו עצמם בבעיה. אם בנק, לדוגמא, לא מקיים את החובות על פי החוק אזי מוטלים עליו עיצומים כספיים אשר נקבעים על ידי ועדת עיצומים ואשר יכולים להגיע לסכומים של מאות אלפי שקלים. בנוסף, הבנק יכול להיות מחויב באחריות פלילית. גם על עובדי הבנק יש חובה פלילית. אם עובד בנק מסייע ללקוח להסתיר מהרשות מידע על כסף חשוד ו/או יש לו חשד על הלבנת הון והוא לא מדווח, הוא בעצמו עובר על החוק.
החוק מטיל אחריות גם על בעלי מקצועות חופשיים כגון רואי חשבון ועורכי דין אשר צריכים להיזהר שלא לייעץ ללקוחותיהם כיצד להסתיר כסף שהם יודעים או חושדים כי מקורו בהלבנת הון.
יש לציין כי החוק מעניק פטור מאחריות פלילית למי שמדווח למשטרה על ביצוע פעולה ברכוש אסור, לפני או אחרי ביצוע הפעולה. יש להבהיר כי שעה שקיים חשש מצידו של עו"ד כי עבר בעצמו על החוק אזי לא יחול חיסיון עו"ד- לקוח. החיסיון יחול רק במקום שעורך- הדין עצמו לא מעורב בביצוע העבירה.
ניתן אם כן להיווכח כי החוק אמנם יעיל בכל הקשור למניעה של הלבנות הון למינהן אך בצד המטרה החשובה של מניעת הלבנות הון קיימת פגיעה ניכרת בזכות הפרטיות ובזכות הקניין של אלו אשר מועברים דיווחים על פעולותיהם לרשויות השונות, על לא עוול בכפם. האם מדובר בפגיעה מידתית בזכויות יסוד אלו על חשבון המטרה הלגיטימית של מניעת הלבנות הון? המחוקק סבור שכן. יחד עם זאת, ספק רב אם האמצעים המשמשים את הרשויות לצורך איסוף מידע על האזרח ייחשבו לגיטימיים בשלב בו יעשו הרשויות השונות שימוש במידע אשר הגיע אליהן כתוצאה מהחוק במקרים אחרים, אשר לא קשורים באופן ישיר ליישום החוק עצמו.
